אגדה אחת גורסת כי העניבה שימשה את צבא האימפריה הרומית למטרות מעשיות, כגון הגנה מפני קור ואבק.כשהצבא יצא לחזית להילחם, נתלה צעיף דומה לצעיף משי על צווארה של אשה לבעלה וחברה לחברה, ששימש לקשור ולעצירת דימום במלחמה.מאוחר יותר, צעיפים בצבעים שונים שימשו כדי להבחין בין חיילים ופלוגות, והתפתחו להיות כורח ביגוד מקצועי.

תיאוריית עיטור העניבה גורסת שמקור העניבה הוא הביטוי של רגש היופי האנושי.באמצע המאה ה-17, יחידת פרשים קרואטית של הצבא הצרפתי שבה בניצחון לפריז.הם היו לבושים במדים עוצמתיים, עם צעיף קשור לצווארון, בצבעים שונים, מה שהפך אותם ליפים מאוד ומכובדים לרכב עליהם.כמה מהבחורים האופנתיים של פריז כל כך התעניינו שהם הלכו בעקבותיהם וקשרו צעיפים סביב הצווארון שלהם.למחרת הגיע שר לבית המשפט כשצעיף לבן קשור לצווארו ופפיון יפה מלפנים.המלך לואי ה-14 התרשם עד כדי כך שהוא הכריז על עניבת הפרפר כסמל של אצולה והורה לכל המעמדות הגבוהים להתלבש באותו אופן.

לסיכום, ישנן תיאוריות רבות לגבי מקור העניבה, שכל אחת מהן סבירה מנקודת המבט שלה, וקשה לשכנע אחת את השנייה.אבל דבר אחד ברור: מקור העניבה באירופה.העניבה היא תוצר של התפתחות החומרית והתרבותית של החברה האנושית במידה מסוימת, תוצר של (הזדמנות) שהתפתחותה מושפעת מהלובש והמתבונן.מרקס אמר, "התקדמות החברה היא השאיפה ליופי."בחיים האמיתיים, כדי לייפות את עצמם ולהפוך את עצמם לאטרקטיביים יותר, לבני אדם יש את הרצון לקשט את עצמם בפריטים טבעיים או מעשה ידי אדם, ומקור העניבה ממחיש את הנקודה הזו במלואה.